בית כנסת ובית מדרש נ' לישראל בע"מ

פסק דין

1.בפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק").

המבקשת היא עמותה רשומה המפעילה בית כנסת ובית מדרש ומנהלת חשבון בנק אצל המשיב שמספרו 021984/92 (להלן: "החשבון").

המבקשת עתרה בבקשתה לגריעת ארבעה שיקים ממנין השיקים המסורבים,כאשר בסיכומיה,הרחיבה את היריעה וטענה לגריעת שיק נוסף אשר סורב ביום 15.1.13 לאחר הגשת הבקשה. מאחר שהמבקשת לא ביקשה לתקן את בקשתה, או למצער, להגיע להסכמות עם המשיב על מתן התייחסות גם לשיק זה (ראו ההודעה המשותפת מיום 5.3.13), אין מנוס מדחיית הבקשה ביחס לגריעת שיק זה ממניין השיקים המסורבים.

2. לטענת המבקשת בבקשתה-שיקים מס' 9 ו- 11 ברשימה,אשר סורבו ביום 11.11.12, הוחזרו בשל טעות של המשיב,שכן עוד ביום 9.11.12 מנהל המבקשת הפקיד בחשבון שני שיקים ע"ס 9,770 ₪ ו- 12,770 ₪ באמצעות מכשיר שירות הפקדה אוטומטי הממוקם מחוץ לבנק. פירוט תנועות העובר ושב מלמד כי ביום 11.11.12 נקלט השיק ע"ס 12,770 ₪, ואילו הפקדת השיק ע"ס 9,770 ₪ לא נקלטה, מחמת טעות של המשיב( להלן גם:"הבנק"). המבקשת טענה כי אילו היה נקלט שיק ע"ס 9,770 ₪ כדבעי אצל הבנק, לא הייתה סיבה לסרב להכיר בשיקים 9 ו- 11 לעיל.

עוד טענה המבקשת ביחס לשיקים מס' 3 ו- 10 ברשימה, כי שיקים אלה בוטלו כדין לפני הפקדתם לחשבון הבנק ולפיכך, היה על המשיב לסמנם כשיקים שבוטלו ע"י בעל החשבון ולא כשיקים מסורבים מן הטעם של היעדר כיסוי מספיק. בעניין זה פרטה המבקשת כי שיק מס 10 נמסר לאחד בשם כהן שמואל אשר ביקש ממנהלה לבטלו ואולם למרות זאת,השיק הופקד לפירעון ע"י צד ג' אחר. לגבי שיק מס' 3 נטען כי בוטל ,מאחר שבעל המקצוע לו נמסר השיק,לא ביצע את העבודה בגינה נמסר .

עוד פרטה המבקשת את מצבו האישי הקשה של יו"ר המבקשת,אשר בגין טרדותיו נפגעה יכולתו,לטפל כראוי בחשבון.

3.המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה שכן,במועדים הרלבנטיים לבקשה משכה המבקשת מחשבונה שיקים כאשר בחשבון לא הייתה יתרה מספקת ולא הייתה כל מסגרת אשראי מאושרת בחשבון. לטענת המשיב, לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים בין במפורש בין מכללא לכבד שיקים בחריגה ואף הובהר למבקשת כי עליה לדאוג מבעוד מועד שתהיה בחשבון יתרה המאפשרת כיבוד כל שיק.

ביחס לשני השיקים ע" 9,770 ₪ ו- 12,770 ₪ נטען כי המבקשת לא צירפה אישור על ההפקדה המעיד כי השיקים הנ"ל הופקדו ביום 9.11.12. מן האישור המצורף עולה כי ניתן אישור על הפקדה ביום 11.11.12. עוד נטען כי אפילו לשיטת המבקשת,מאחר שההפקדה בוצעה לטענתה, ביום 9.11.12 , אשר חל ביום שישי בשבוע, יש להחשיב את המועד להפקדת השיקים ביום העסקים הבא ומאחר שכל זיכוי של החשבון נחשב ממילא כארעי והופך לקבוע בתום שלושה ימי עסקים נוספים מיום הזיכוי,לא הייתה במועד פירעון השיקים יתרה מספקת בחשבון.

דיון והכרעה:

4.הודעת ההגבלה מונה 11 שיקים אשר סורבו בין התאריכים 12.7.12 עד 11.11.12. אין חולקין כי למבקשת לא הוקנתה מסגרת אשראי בחשבון.

כבר בתחילה אציין כי אין בטענות המבקשת ביחס לשיקים 3 ו 10 כדי להוות עילה ע"פ החוק לקבלת הבקשה.

סעיף 10 לחוק קובע שלוש עילות לגריעתו של שיק ממניין השיקים המבוטלים:

א. עילת הטעות המנויה בסעיף 10(א)(1) לחוק.

ב.עילת העיקול המנויה בסעיף 10 (א)(2) לחוק.

ג. העילה על פיה היה ללקוח יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם הלקוח-עילה זו מופיעה בסעיף 10(א)(3) לחוק.

במקרה דנן, טענות המבקשת ביחס לשיקים 3 ו 10 אינן רלוונטיות לעילה השנייה והשלישית והעילה היחידה אשר יכולה הייתה להתאים בנסיבות הינה עילת הטעות. דא עקא כבר נפסק ש"הטעות" המהווה עילה כאמור, הינה טעותו של הבנק דווקא ואין המדובר במקרה של טעות מצד צד ג' (אשר לטענת המבקשת הפקיד את השיק למרות שהוסכם על ביטולו),כנטען במקרה דנן. ראה לדוגמא ע"א (חי) 599/94 סוויסה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, שם התעוררה השאלה ביחס למקרה כאשר הטעות היתה טעותו של צד שלישי אשר הגיש את השיק לפרעון מבלי שידע כי אינו יכול לעשות כן. ביהמ"ש קבע מפורשות כי טעות של צד שלישי אינה יכולה להיכנס בגדר עילת הטעות שבסע' 10(א)(1). ראה עוד מאמרו של השופט עמית "חוק שיקים ללא כיסוי" הפרקליט מ"ד 464 וכן עש"א 41274-03-11 נוהא נ. בנק הפועלים, ע"א (חי) 215/93 אגבריה נ. בנק ערבי ישראלי.

לאור האמור, גם אם שיק מס 10 הופקד בטעות או מרמה מטעם צד ג', לאחר שהוסכם על ביטול השיק, אין בכך עילה לגריעת השיק.

גם לגבי שיק מס' 3 אין עילה להחרגתו. ההלכה היא כי הוראת לקוח לבנק שלא לכבד שיק שנמשך, לא יהא בה כדי לגרוע את השיק מהגדרת "שיק שסורב" לפי סעיף 1 לחוק. סעיף 1 לחוק קובע במפורש "שיק שסורב"- "שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב, או אם ניתנה הוראת ביטול"

ראו עמית במאמרו בעמ' 454 :